<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ג</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ובעל העזר הרב רבי נתן בן הרב רבי מאיר ז"ל כתב פרק האומר התקבל גט (גיטין ס"ה א'), גבי אלא בעציץ שאינו נקוב דרבנן, והאי דפריק בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא פריק במעשר שני דרבנן כגון דאילנות וירקות, משום דההוא אית ליה עקר מן התורה אבל בעציץ שאינו נקוב אין לו עקר מן התורה כלל. ותמה על שכתב טהור קדוש מורי רבי אליעזר דשינו זצק"ל בהלכותיו, ירושלמי (מעשרות פ"א ה"א) אומר איסי ירקות מדבריהם, ופי' אותו ז"ל שאין להם אסמכתא מן הפסוק כמו פירות האילן, ואף על פי שפירות האילן גם כן מדרבנן, ע"כ, שהרי נמצא להם מההיא דספרא וכדלעיל.
ומצאתי תשובה לגאון ז"ל, הלוקח ירק מן השוק חייב לעשר. ולמה חייב לעשר, כשהזהיר הקב"ה לעשר פעמים פירותיהם לא הזהיר אלא על התבואה ודוגמתה שכתוב (דברים י"ד כ"ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך, אבל ירק לא הזהיר לעשר. אבל חכמים אמרו לעשר ירק דתנן (מעשרות פ"א מ"א) כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשר, וירק אין צריך לעשר מדברי תורה אלא מדברי סופרים, וזהו ששנינו (אבות פ"ג מי"ג) מעשרות סייג לתורה, ע"כ.
חיוב אלו הדינין אפילו בימי יהושע ועזרא אינו מן התורה אלא על דגן תירוש ויצהר, שכן כתוב (דברים ז' י"ג) דגנך תירושך ויצהרך, אבל פירות האילן וירק לא היו לעולם חייבין אלא מדרבנן, והכי איתא פרק הנודר מן הירק (נדרים נ"ה א') למימרא דדגן כל דמדגן משמע, מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל (מעשר) [ראשית] דגן תירוש ויצהר וכל תבואת השדה לרוב (דה"ב ח' י"ז), ואי אמרת דגן כל דמדגן משמע מאי כל תבואת השדה היינו דגן. אמר רב יוסף לאיתויי פירות האילן וירק. וכן נמי כתב רש"י ז"ל פרק כיצד מברכין (ברכות ל"ו א' ד"ה גבי מעשר) מעשר פירות האילן אפילו בארץ גופה דרבנן שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר, ע"כ. תניא (פרה פי"א מ"ג) דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה אם יש בה כביצה בין טמאה בין טהורה המים טמאים, והאוכלה חייב מיתה. פי' רבינו שמשון ז"ל, ואף על גב דתרומת פירות דרבנן, האי חייב מיתה לאו דוקא אלא סימנא בעלמא, וכדאיתא ריש מסכת מעשרות. אי נמי בתרומת בכורים דשבעת המינים דאורייתא. וכן נמי כתב הראב"ד ז"ל על מה שכתב הר"ם ז"ל הלכות תרומה פ"א (ה"ה), מצינו רבינו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בו עולי בבל, אמר אברהם לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בארץ ישראל, וכן דעת ר"ת ז"ל. כתב הר"מ ז"ל (פ"ב מתרומות ה"ו) תרומת ירק מדבריהם כמעשר ירק. וכן נמי מסכת ראש השנה פ"ק (י"ב א'), תנא לירקות ולמעשרות, פירוש לירקות, למעשר ירק, ולמעשרות היינו מעשר דגן, ותנא מעשרות משום מעשר דגן ומעשר בהמה. ומיהו כבר סמכום חכמים על דין תורה כדאמרינן בספרא (בחוקותי פי"ב ה"ט) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לרבות שחלים וגרגיר וכל מיני ירקות, וכן נמי בספרי (ראה ק"ה) מדכתיב (שם י"ד כ"ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך. כתב הראב"ד ז"ל בספר כתוב שם פרק העור והרוטב ואומר אני שאין חייבין מיתה אלא על תרומות דגן תירוש ויצהר ועל הטבל שלהן, אבל שאר מינין תרומה נוהגת בהן, וכן מעשרות, אבל אין חייבין על תרומתן מיתה ולא על טבלן. וחוץ מזה ומזה אף אם נאמר שאין חייבין מן התורה, אם קרא עליהם שם יש עליהם קדושת תרומה מן התורה ומדמעת כשל תורה. ובמסכת בכורים פ"ב (מ"ג) גרסינן שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית, וכל מה ששנינו בהם דבר תורה ודוק ותשכח, ע"כ. ופי' "קרא שם" שיאמר תרומת מעשר המחוייבת לזה הצבור מן התאנים יהיה בצד צפון או בצד דרום.
